קוטלרסקי נ' גבריאל פיש תעשיות כימיקלים בע"מ

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.8.13 בכפר סבא.

2. לטענת התובע, נסע ברחוב הצר כשלפתע הגיח רכב הנתבעת ממולו וחסם את דרכו. לאחר מספר דקות שהנהג התעקש שלא לפנות את הדרך, החליט התובע לוותר לנסוע לאחור לעבר מפרץ החניה הקרוב. במהלך נסיעתו לאחור התקדם רכב הנתבעת קדימה ופגע בחלקו הקדמי ימני של רכב התובע.

3. לטענת הנתבעת, הנהג ברכבה חיפש מקום חנייה ברחוב הצר, ומשלא מצא ביקש לצאת מהרחוב. התובע נכנס לרחוב הצר וחסם את דרכו כאשר האפשרות היחידה ליציאה הינה כאשר פני רכב הנתבעת לכיוון היציאה. רכב התובע הוא שחסם את דרכו של רכב הנתבעת וסירב ליתן לרכב הנתבעת זכות קדימה. התובע לבסוף נסע לאחור והחנה את רכבו בצד הכביש ונהג הנתבעת נסע לעבר היציאה מהכביש. הנתבעת הכחישה כי רכבה פגע בחלקו הקדמי ימני של רכב התובע.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע בכביש והנהג ברכב הנתבעת שהבחין בו נוסע בכביש הצר המשיך בנסיעה לעברו. שני הרכבים נעצרו האחד לפני השני ולאחר דין ודברים החליט התובע לנסוע לאחור לעבר מפרץ חניה ואז בעודו ברוורס עבר רכב הנתבעת בכביש ופגע ברכבו.

5. הנהג ברכב הנתבעת גם הוא חזר על גרסתו וציין כי חיפש חניה ומשלא מצא ביקש לצאת מהכביש הצר. אך התובע חסם את דרכו ואף אמר לו שיותיר את הרכב ברחוב. לאחר מכן, התובע נסע לאחור והנתבע חלף על פניו. הנהג ברכב הנתבעת טען כי לא הבחין שפגע ברכב התובע כשחלף לידו. בנוסף, נציג הנתבעת טען כי הציע לתובע לשלם בעד הנזק אך הנזק הנתבע הינו מופרז.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, שני הצדדים מסכימים כי הרכבים באו זה לקראת זה ברחוב הצר ולאחר מכן החל התובע לנסוע לאחור ופנה לעבר מפרץ חניה ורכב הנתבעת חלף על פניו בנסיעתו ויציאתו מהכביש. עפ"י עובדות אלו שאינן שנויות במחלוקת ובצירוף תמונות הנזקים עולה בבירור כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובע, כפי שתואר ע"י התובע.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע חלף על פני רכב התובע, היה עליו לשים לב ולבצע המעבר בצורה זהירה או להימנע מעשותו כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הבחין בנתבע נוסע מולו והיה עליו לפנות את הכביש במהרה וכן לאחר שנסע לאחור היה עליו להזיז את רכבו לחלוטין כך שלא ישמש מחסום בדרכו של רכב הנתבעת, גם אם בלט הוא באופן חלקי לכביש, וזאת לאור כך שברכב הנתבעת שדה הראייה בעייתי. ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו משבתביעת רכוש עסקינן. באשר לנזק, בהעדר חוו"ד נגדית, מצאתי לנכון לקבל את חוו"ד השמאי כהוכחה לנזק.

9. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 3,886 ₪ (המהווים 90%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה המתוקנת, ביום 3.12.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: